Greg Lemond

Somehow there is a tendency to root for the underdog. Somehow, at least I, am most of the time looking at the Tour de France and waiting, in vain, for the favorite to collapse. The time that the one I am rooting for is coming from behind and snatches victory is extremely rare. It did happen though in 1989 with the most dramatic conclusion of the tour ever.

By exception, the last stage of the tour was a time trial, not a normal stage. We went into the time trial with Laurent Fignon as the number one with a 50 second lead on Greg Lemond. Fignon was a great time trialer, but had lost around half a minute to Lemond in similar trials earlier. So for the fans of Lemond (I was one of them) there was a glint of hope.

Greg was not just coming from behind in this stage, he was also coming from behind after having been seriously hurt in a hunting accident and also after having lost half his team during this tour. But none of this stopped him any more. In this last stage it was just between him and Fignon and he could defeat him, the question was only, by how large a margin.

As it goes with time trials, the first in the classement, finishes last and so, while Lemond had already finished, we were looking at Fignon running to the line with the seconds ticking away. It was close and in the end only 8 seconds separated the two. 8 seconds for Lemond to win the tour.

Is it because of this that I kept on thinking of Greg as the most sympathetic of champions? I hope to think not. This feat was heroic; what makes Greg sympathetic is his personality.

Opnieuw Niko Koffeman

Eerder heb ik geleden onder een interview met Koffeman bij de VPRO. Nu is er een interview te beluisteren met Martin Simek. Deze keer was het niet zo tenenkrommend, al loop ik er niet mee weg.

Martin maakte het Koffeman niet moeilijk, zodat de teflon op zijn ziel minder opviel, maar het blijft zo dat alles wat hij vertelt een groot, heldhaftig feest is. Zo kwam kleine Niko op voor buitenbeentjes op het schoolplein toen hij nog een jongetje was. Dat komt door het mededogen dat hij van zijn adventistische ouders heeft meegekregen. Gelukkig was hij zelf geen buitenbeentje, zodat dat allemaal goed kon. Is een jochie dat op zaterdag naar de kerk gaat en geen vlees eet geen buitenbeentje? Toch wel, maar kleine Niko was al populair.

Misschien was hij toen ook al zo bewust hoe hij overkomt. Misschien kon hij zichzelf toen ook al als een feilloze gozer presenteren. Ik word vreselijk kriegel van die man, maar het zal wel aan mij liggen. Misschien is hij helemaal niet nep en krijg je hem nog best aardig te kennen. Luister zelf.

Oordeel zelf of er tussen de cliche's en de prachtige, succesvolle en positieve vertelsels nog iets te ontdekken is dat het gevoel van aanraking, hart en dromen geeft. Aan Martin zal het niet liggen. Eerst dacht hij met een idealist van doen te hebben en roept vervolgens uit: 'oh maar eigenlijk bent u een revolutionair!'

Haniyeh stages a show

This picture is all over the media this morning. I find it rather sickening. The subtext of the pic is that Haniyeh sort of personally rescued Alan Johnston. And I doubt that. I can't tell the group that abducted the BBC reporter from any Hamas cell, but that is hard to dissect from here anyway. Nevertheless, even if we suppose Haniyeh has nothing to do with it and was in some way instrumental in Alan's release, the big smiles are just too sweet for my taste. It looks like a politician stealing a picture with a sports champion on all accounts.

On a side note, Fatah is not so happy with the media swirl Haniyeh makes here either.

Yasser Abd Rabbo said Wednesday that Hamas' release of the Briton, held in Gaza for nearly four months, from the custody of militant group Army of Islam, had been staged, as the two groups were in league with each other. He said Hamas staged the rescue in order to "appear as if [Hamas] respects international law."

"We're watching a movie, where the thieves in Gaza fall out and one of them claims to be honest and brave, and the other is the bad guy. This Hamas game fools no one," Rabbo said.

Sour grapes from Abbas? The pot and the kettle? Well, Haniyeh certainly shows being savvy at showing himself to the international public. Where is Joris Luyendijk who said the Palestinians were no good at that?

Laurence Westreich - addicts' relatives

In the latest edition of Wise Counsel podcast Dr. David van Nuys speaks with Laurence Westreich who is a psychiatrist specialized in the treatment of addicts. The subject of the discussion is mainly the practical advice Dr. Westreich has for the relatives of addicts. How to detect addiction, how to find the right treatment and how to get the addicted relative to take up and continue the treatment.

The podcast is short and to the point. It makes for great listening, but if you are particularly interested in the topic, you may want to keep a pen and pad in short reach for taking notes for Dr. Westreich shoots the practical advice fast and it is numerous. In broad terms he encourages anyone who is involved in the treatment of addictions to be optimistic and persevering. He also seems to advocate a multi-faceted aproach, supporting psycho-therapy as well as group-therapy, twelve step programs and medication. On the subject of medication, Dr. Van Nuys asks a question I think is inspired by an earlier podcast of his in the Shrinkrapradio series where he interviewed Dr. Sinclair, who has developed a medication for addiction. Dr. Westreich admits there are good medicines, but would rather not leave out the psycho-therapy and agrees with Dr. Van Nuys that with medicine there is always the danger of making the addict move from the addiction in one substance to another.

On the subject of addiction in a broader sense, addictions that are not to a substance, but rather to things like gambling, gaming, TV or the internet, Dr. Westreich is a bit hesitant to regard these addictions as the same, but admits that there are found similarities. His experience though is mostly with substance addiction.

החלטת מזוז בעניין משה הקצב

הריצות המטורפות לבג"צ, המאבק למי יש יותר כסף להשיג עו"ד יותר חזק, הציפיה שמישהו בעמדה חזקה כמו נשיא בית משפט עליון (רצוי עם שרביט וזקן ארוך לבן) או יועץ משפטי לממשלה (חכם ורצוי גם שרירי) יגאל אותנו מכל התלאות, יצור עולם צודק ויצבע אותו בצבעים טובים יותר מעידים כאלף אלפי עדים כי עייפנו ואנחנו זועקים לעזרה. נמאס לנו מהתחושה של חברה עם הרבה ערכים שנרמסים ברגל גסה, שהדת בה קיבלה מונופול על המוסר ושהרוב בה לא לוקח אחריות על חייו, על חינוך ילדיו, על זהותו הלא דתית, תחושה של קורבן שמוכה כלכלית, מלחמתית ועוד ועוד! ולכן, מגיע לו לפחות שבבית פנימה רחוק מכל העוולות והצרות יהיה מישהו אחר שיעשה סדר, שיעניש את האשמים ושאנחנו נוכל להמשיך בתפקידים שלנו, בריצה אחרי כסף וטרדות היום יום. אבל מה לעשות והמציאות בה בחרנו כאנשים שאינם מאמינים בהתערבות של כוחות עליונים בחיינו משמעה גם בחירה של לקחת את חיינו במו ידנו ולעשות את העבודה בעצמנו.

למערכת המשפטית מגבלות בהיותה בבסיסה מערכת טכנית כשעו"ד 'טובים' הם אלה שמגלים את הפרצות שעדיין לא נסתמו או שמנצחים במרוץ על כמות או העדר ראיות. אפשר להתווכח עם הסגנון של מזוז אבל ברמה המשפטית, ומכאן גם העניין המוגבל שלי בה, התשובה תפול תמיד על עניין טכני, כמות ראיות, איזון אנטרסים בסבירות ומידתיות כזו או אחרת. הכח האדיר והמוגזם והציפיות שיש לנו מהמערכת הזו מקשה עליה לעשות את העבודה לשמה נועדה ולא משחרר אותנו מאחריות על חיינו. הטענה שאם העניין לא יסתיים בבית משפט עם גזר דין וגינוי חמור משמעה שהעוול החברתי לא יתוקן – מעוותת, מביאה לייאוש ורפיון ידיים ולתפיסת החברה האזרחית כגוש חלש וקורבני הזקוק רחמנא ליצלן למנהיגות חזקה והחלטית שתעשה עבורו את המלאכה. במקום לומר שאבד לנו האמון במערכת המשפטית אני מציעה לומר שהאופציה המשפטית צריכה לחזור למידותיה הנכונות כאופציה אחת מתוך אופציות חשובות אחרות. יש מקום לדרוש מנבחרי הציבור, פוליטיקאים שיחזרו לעשות המלאכה המקורית שלשמה הם נבחרו - וינהיגו, מאנשי חינוך מכל הזרמים והפלגים שיזמו דיון ולימוד ויפיצו ויטמיעו ערכים, מהוגי דעות שונות ומעמיקות שישמיעו קולם בעת הזו ויתרמו להובלה רוחנית, ערכית ופלורליסטית, מאנשי תקשורת שיהיו מקצועיים ואמינים ומאיתנו בתור אזרחים, הורים, חברים ובני אדם בחברה שאכפת להם לקיים בכל יום את דברי הילל הזקן ש'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך'.

Thomas Dekker

Met de billen tegen elkaar is een uitdrukking van Mart Smeets waar ik niet graag gebruik van maak, maar nu wel steeds aan moet denken. Wat is er nog over van de Tour de France, behalve met de billen tegen elkaar hopen dat we op zaterdag normaal van start gaan. Dat het gewoon over wielrennen zal gaan en niet over doping. Ik heb er een hard hoofd in.

Het nodigt uit om met een andere blik naar de tour te gaan kijken. Om niet teveel de klassementen te gaan volgen - zeker niet het algemeen klassement - maar om de leuke, frisse dingen op te zoeken. Zo ga ik een nieuwe renner volgen: Thomas Dekker. Een aanstormend talent dat zijn eerste tour gaat rijden. Kijken hoe hij zich houdt.

De kans is aanwezig dat we na een paar dagen uitgekeken zijn, zo gaan die dingen, maar er zijn ook redenen om iets moois te verwachten. Op een blog vond ik een analyse van kanshebbers voor het jongerenklassement en daar werd Dekker als favoriet aangewezen:

[...]
Thomas Dekker
The biggest talent in cycling has been living up to his promise this year with a string of impressive rides. He's able to win TT's against top competition and can hold his own on the climbs so it's hard to find any real weakness in Dekkers arsenal. He still has to prove that he can handle a GT though and the question is how much freedom he will have if Menchov stays competitive in the GC. Being the new golden boy of dutch cycling it is hard to see Rabo holding him back. Maybe he has spent a little too much energy already and that could cost him later in the Tour.
[...]
And the winner is........Thomas Dekker. My guess is that Menchov will disappoint/get screwed and Dekker will be Rabobanks main priority. Lövkvist should benefit from a lot of TT kilometers but unless a minor miracle occurs, his climbing will be his undoing. Contador would be the obvious winner but he has burned a lot of matches this year and he will waste the last of his energy pulling Levi up the mountains. He sure looks like the rider in this group who will be the first to win the Tour de France though.