הריצות המטורפות לבג"צ, המאבק למי יש יותר כסף להשיג עו"ד יותר חזק, הציפיה שמישהו בעמדה חזקה כמו נשיא בית משפט עליון (רצוי עם שרביט וזקן ארוך לבן) או יועץ משפטי לממשלה (חכם ורצוי גם שרירי) יגאל אותנו מכל התלאות, יצור עולם צודק ויצבע אותו בצבעים טובים יותר מעידים כאלף אלפי עדים כי עייפנו ואנחנו זועקים לעזרה. נמאס לנו מהתחושה של חברה עם הרבה ערכים שנרמסים ברגל גסה, שהדת בה קיבלה מונופול על המוסר ושהרוב בה לא לוקח אחריות על חייו, על חינוך ילדיו, על זהותו הלא דתית, תחושה של קורבן שמוכה כלכלית, מלחמתית ועוד ועוד! ולכן, מגיע לו לפחות שבבית פנימה רחוק מכל העוולות והצרות יהיה מישהו אחר שיעשה סדר, שיעניש את האשמים ושאנחנו נוכל להמשיך בתפקידים שלנו, בריצה אחרי כסף וטרדות היום יום. אבל מה לעשות והמציאות בה בחרנו כאנשים שאינם מאמינים בהתערבות של כוחות עליונים בחיינו משמעה גם בחירה של לקחת את חיינו במו ידנו ולעשות את העבודה בעצמנו.
למערכת המשפטית מגבלות בהיותה בבסיסה מערכת טכנית כשעו"ד 'טובים' הם אלה שמגלים את הפרצות שעדיין לא נסתמו או שמנצחים במרוץ על כמות או העדר ראיות. אפשר להתווכח עם הסגנון של מזוז אבל ברמה המשפטית, ומכאן גם העניין המוגבל שלי בה, התשובה תפול תמיד על עניין טכני, כמות ראיות, איזון אנטרסים בסבירות ומידתיות כזו או אחרת. הכח האדיר והמוגזם והציפיות שיש לנו מהמערכת הזו מקשה עליה לעשות את העבודה לשמה נועדה ולא משחרר אותנו מאחריות על חיינו. הטענה שאם העניין לא יסתיים בבית משפט עם גזר דין וגינוי חמור משמעה שהעוול החברתי לא יתוקן – מעוותת, מביאה לייאוש ורפיון ידיים ולתפיסת החברה האזרחית כגוש חלש וקורבני הזקוק רחמנא ליצלן למנהיגות חזקה והחלטית שתעשה עבורו את המלאכה. במקום לומר שאבד לנו האמון במערכת המשפטית אני מציעה לומר שהאופציה המשפטית צריכה לחזור למידותיה הנכונות כאופציה אחת מתוך אופציות חשובות אחרות. יש מקום לדרוש מנבחרי הציבור, פוליטיקאים שיחזרו לעשות המלאכה המקורית שלשמה הם נבחרו - וינהיגו, מאנשי חינוך מכל הזרמים והפלגים שיזמו דיון ולימוד ויפיצו ויטמיעו ערכים, מהוגי דעות שונות ומעמיקות שישמיעו קולם בעת הזו ויתרמו להובלה רוחנית, ערכית ופלורליסטית, מאנשי תקשורת שיהיו מקצועיים ואמינים ומאיתנו בתור אזרחים, הורים, חברים ובני אדם בחברה שאכפת להם לקיים בכל יום את דברי הילל הזקן ש'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך'.
למערכת המשפטית מגבלות בהיותה בבסיסה מערכת טכנית כשעו"ד 'טובים' הם אלה שמגלים את הפרצות שעדיין לא נסתמו או שמנצחים במרוץ על כמות או העדר ראיות. אפשר להתווכח עם הסגנון של מזוז אבל ברמה המשפטית, ומכאן גם העניין המוגבל שלי בה, התשובה תפול תמיד על עניין טכני, כמות ראיות, איזון אנטרסים בסבירות ומידתיות כזו או אחרת. הכח האדיר והמוגזם והציפיות שיש לנו מהמערכת הזו מקשה עליה לעשות את העבודה לשמה נועדה ולא משחרר אותנו מאחריות על חיינו. הטענה שאם העניין לא יסתיים בבית משפט עם גזר דין וגינוי חמור משמעה שהעוול החברתי לא יתוקן – מעוותת, מביאה לייאוש ורפיון ידיים ולתפיסת החברה האזרחית כגוש חלש וקורבני הזקוק רחמנא ליצלן למנהיגות חזקה והחלטית שתעשה עבורו את המלאכה. במקום לומר שאבד לנו האמון במערכת המשפטית אני מציעה לומר שהאופציה המשפטית צריכה לחזור למידותיה הנכונות כאופציה אחת מתוך אופציות חשובות אחרות. יש מקום לדרוש מנבחרי הציבור, פוליטיקאים שיחזרו לעשות המלאכה המקורית שלשמה הם נבחרו - וינהיגו, מאנשי חינוך מכל הזרמים והפלגים שיזמו דיון ולימוד ויפיצו ויטמיעו ערכים, מהוגי דעות שונות ומעמיקות שישמיעו קולם בעת הזו ויתרמו להובלה רוחנית, ערכית ופלורליסטית, מאנשי תקשורת שיהיו מקצועיים ואמינים ומאיתנו בתור אזרחים, הורים, חברים ובני אדם בחברה שאכפת להם לקיים בכל יום את דברי הילל הזקן ש'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך'.
No comments:
Post a Comment